פערים בזוגיות

שאלה

שלום כבוד הרב,
אני ואשתי נישאנו לפני יותר מעשר שנים, כזוג דתי לכל דבר. יש לנו ילדים, אבל לשנינו יש דילמה: לפני שנתיים עברנו טראומה במשפחה, ומאז כל ענין הדת רק מעיק עלי. אני לא מרגיש כל טעם בתפילה. גם בשבת, נחמד לי לגלוש לכל מיני אתרים מעניינים. לאשתי זה קשה, ואנו מתלבטים, האם להמשיך יחד או להיפרד. החלטנו לפנות לרב מפני שלאשתי זה חשוב. אני מדגיש שהפניה היא של שנינו.

תשובה

אפתח דוקא במה שציינת בסוף דבריך, שההחלטה לפנות בשאלה, היא משותפת. מכאן אני מסיק שאין ביניכם מריבות ומתחים. אלא שאשתך הולכת בדרכה כשומרת מצוות, ואתה בדרכך, כאינו שומר מצוות. מכאן למעשה נובעת הדילמה שלכם: גירושין בדרך כלל באים על רקע של מתח, קנאה או שנאה בין איש לאשתו. לשון התורה (דברים כ"ד, ג'): "ושנאה האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתות". ביניכם, אין שנאה, אך יש פער בחיי היומיום, בהתנהלות בשבת, ומה שלא ציינת, בחינוך ילדים. אחד הכללים בבית, במשפחה הוא: "מסרים ברורים". ילדים חייבים לקבל מאבא ואמא מסר אחיד: זה הבית שלנו, כך אנו מחנכים. דבר זה אינו מונע מילד לבחור בדרך אחרת, כאשר הוא גדל. למשל: אצלנו בבית  נוהגים בצניעות בהוצאות, לא קונים מותרות, לא מחליפים ריהוט כאשר הישן תקין ובעל מראה סביר וכד'. כאמור, ילד מתבגר, העובד לפרנסתו ומרויח לחמו בכבוד, יכול להחליט שהוא בביתו יחליף ריהוט כל שנה או שנתיים. אבל בבית הוא קיבל מסר אחיד.

ילד, המקבל מאימו מסר של שמירת שבת, ורואה את אביו גולש באינטרנט או מדליק ומכבה אור, או מכין לעצמו כוס תה ממים רותחים שעל האש, הרי הוא מקבל מסרים סותרים, המזעזעים את נפשו.

לכן, אם הנכם חפצים להמשיך יחד, ולא לפרק את המשפחה, אין די בכך שאינכם מתקוטטים ביניכם. אתם חייבים להחליט על קו אחיד בבית. כמובן שאיני יכול לייעץ לאשתך שאף היא תגלוש עמך באינטרנט בשבת, או תדלג על קידוש וזמירות שבת. לכן, העצה מופנית אליך: איני חפץ לשכנע אותך לחזור ולשמור תורה ומצוות, מפני שלא זו היתה שאלתכם. אולם, אני מציע שתשקול בדעתך, מבלי להתחייב לשמירת מצוות, אם תוכל לקבל על עצמך שלא לשדר מסרים הסותרים את הנהגת הבית.

למעשה, אשתך תיקח על עצמה את חינוך הילדים, וזאת, כמובן, בהסכמתך. אתה תרגיש חופשי לנהוג כרצונך, אך לא בפרהסיא המשפחתית. החליטו יחדיו על הדרך לפרטיה, ונסו לחיות כך במשך חצי שנה. בתום פרק זמן זה, אם תרגישו צורך, פנו שוב להמשך ייעוץ.