מה היא רוצה ממני?

שאלה

שלום כבוד הרב,

לפעמים אני מרגיש שאינני מבין מה אשתי רוצה ממני. בדרך כלל כאשר אני חוזר מעבודתי, היא מספרת לי מה עבר עליה במשך היום. אם אני שותק ורק שומע, היא אומרת לי, למה אתה שותק. אם אני מגיב ומביע את דעתי, היא טוענת, אתה מחליש אותי ופוגע בי. אם אני רק מסכים עם מה שהיא אומרת, התגובה שלה היא, אתה סתם אומר, ובאמת לא חושב כך. פרטתי את כל האפשרויות, כדי להבהיר שאני חסר אונים, וממש לא יודע מה היא רוצה ממני.

תשובה

טוב שירדת לפרטים הקטנים, והצגת את בעייתכם באופן שלם. הפתרון בא על ידי ניתוח של המקרה ומתן מענה, דרך הפרטים הללו. יש לדעת שקיים הבדל מהותי ברצונות ובתגובות בין גברים לנשים. הדברים אמורים ככל, כמובן שיש יוצאים מן הכלל, הן בין הגברים והן בין הנשים. עובדה היא שיש הבדל גדול במבנה הביולוגי בין גברים לנשים. ברור שיש שוני גם במבנה הנפשי. חכמים אומרים: "דרכו של איש לעשות מלחמה, ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה". יסוד זה נכון הוא, הן בתחום המעשי, כדוגמת גיוס נשים לשירות צבאי, והן במהלך החיים. גברים, כאשר הם נתקלים בקושי, דרכם היא, "לעשות מלחמה", להיאבק בו ולנסות לנצח את הקושי. לעומתם, נשים, נאבקות בצורה יותר פאסיבית ולא על ידי "עשיית מלחמה". אחת התוצאות הנובעות מכך, היא, הצורך לקבל חיזוקים על מהלכים שאנו נוקטים בהם. בדרך כלל, גברים נזקקים פחות לחיזוקים כאלה. הם בונים, יוצרים, ומקבלים את החיזוק מהצלחת העשייה שלהם. נשים, בדרך כלל, זקוקות הרבה יותר לחיזוק כדי להיות בטוחים בדרכן.

ומכאן לחיי היומיום. אתה, כגבר הנתקל בקושי, אינך צריך לבדוק ולחשוב האם זהו קושי, או שמא הקושי דמיוני בלבד. אתה מחפש מיד פתרון לקושי, בין פתרון ישיר ובין עקיף, והנה מצאת לעצמך דרך יציאה ומילוט. לא כן אשתך, הנקודה הראשונה אצלה היא ההרגשה שאתה כבעלה מרגיש בקושי שלה, "מתחבר עם הכאב" שיש לה. זו עבורה הרגשת התמיכה הגדולה ביותר, לדעת שבעלה רואה עין בעין את המציאות, כפי שהיא רואה אותה. כאשר אתה חוזר הביתה והיא מספרת לך את מהלך היום, אין היא מצפה ממך לשמוע ממך פתרונות או ניתוחים למה שעבר עליה. היא פשוט רוצה שתתחבר עימה בכל אשר עבר עליה, אם בקשיים ואם בעניינים משמחים.

אבהיר את דברי בדוגמא: תרחיש כמעט שגרתי הוא, כאשר החותנת, "שוויגער" באה לבית כלתה, ומרעיפה עליה עצות כיצד לסדר את ארון המצרכים, ואת הכלים והתמונות והמיטות וכו' וכו'. הכלה, נבוכה ומרגישה מותקפת מחמותה, ומצפה לגיבוי של בעלה. במקום זאת, בעלה לוחש לה באוזן: "אל תתיחסי לכל זה, מחר כאשר אימי תיסע, נחזיר הכל למקומו". הבעל סבור שהוא עשה את המעשה הנכון והטוב ביותר, בכל שנתן לאשתו עצה טובה, שלא להתייחס לחמותה.

אבל האישה מצפה לתגובה אחרת. היא רוצה שבעלה יתחבר עם הכאב שלה, עם הכעס והקפידה על חמותה, עם הבושה שנגרמת לה. רק לאחר הצדקת הכאב שלה, בא שלב העצות. ההתחברות עם הכאב צריכה להיעשות על ידי שותפות אמיתית במחאה הפנימית על מעשיה של החמות. למשל, אמירה כמו: אמא שלי ממש לא מתנהגת יפה. היא מרגישה את עצמה כמפקד עליון ושליט על הבית שלנו, וזה ממש לא בסדר. אמירה זו, כמובן, שלא בפני החמות אלא בין בני הזוג, נותנת לאישה מרגוע גדול, במחשבה שהנה גם בעלה מרגיש את ההרגשה האופפת אותה. רק אחרי שלב ההתחברות עם הכאב, יבוא שלב הייעוץ. ואכן, זו עצה טובה להמתין עד שהחמות חוזרת לביתה, ולהחזיר את הסדר הקודם בבית על כנו.

אם כן, אתה כבעל טוב האוהב את אשתו ורוצה בטובתה, שים לנגד עיניך, בראשונה, להתחבר עם רגשותיה של אשתך במהלך היום שעבר, לומר לה כמה היא צודקת בתחושותיה, ואח"כ, אם תרצה להביע דעתך, היא תתקבל בשמחה.