החותנת

שאלה

שלום כבוד הרב,
החותנת שלי מאוד אוהבת אותנו. הבעיה היא שמרוב אהבה אני מרגישה ממש חנוקה. מידי שבוע היא באה אלינו ליום שלם, נותנת הוראות לילדים, עושה לי סדר בבית בארונות, בתמונות, פשוט "נכנסת לי לנשמה". זה הולך וגובר עם הגיל. אני מבקשת עזרה מבעלי והוא לא מבין בכלל מה הבעיה. לדעתו פשוט אמא שלו אישה טובה הרוצה רק לעזור. אני קרובה לקריסה.

תשובה

יחסי כלה וחותנת הם בסיס להרבה בדיחות במשך דורות. אבל באמת זה אינו עניין לצחוק ממנו, במיוחד לפי הגדרתך שאת קרובה לקריסה. למען האמת, מערכת היחסים בינך לבין ה"שויגער" שלך, לא היא הנושא המרכזי במשפחתכם, הרבה יותר עקרונית היא שאלת הקשר בינך לבין בעלך. "הרגל של אשתי כואבת לנו", כך מקובלים אנו בשמו של הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל. כלומר, כאשר יש בעיה אצל האישה, חייב הבעל להיות שותף מלא ולהתחבר עם הקושי של אשתו. לא יתכן מצב בו אומר בעל לאשתו: לך יש בעיה עם אמא שלי, לי אין בעיה.

לכן, השלב הראשון אליו את צריכה לשאוף ולהתקדם, זה השיתוף של בעלך בעניין זה. חשוב להגיע יחד לייעוץ זוגי, כדי שהוא ישמע את הדברים מפי גורם שלישי, ולא רק מפיך. כאשר את אומרת לו שיש לך קושי והוא צריך לשאת איתך בעול, הוא מפרש זאת, שאת אינטרסנטית ודואגת לעצמך. אולם, כאשר ישמע מפי יועץ או יועצת, יקבל ויפנים זאת.

לאחר שתעברי בהצלחה שלב זה, תעברו יחדיו לטפל בחיבוק הדב שאת מרגישה מחמותך. היו שניכם סבלניים, מפני שנכונה לכם דרך ארוכה. הכלל שבידינו הוא, שלהורים לא אומרים מה לעשות, הם רשאים לעשות כל מה שליבם חפץ, ואנו כבנים, לומדים כיצד לקבל את התנהגותם ולהגיב נכון. כלל נוסף הוא, שבן הזוג אשר יש לו את הקירבה הביולוגית, הוא אשר יוביל בפתרון הנושא. במקרה שלכם, מאחר ומדובר בחמותך, בעלך שהוא הבן צריך להוביל את המהלך. לכן גם כה חשוב שהוא יהיה שותף מלא.

אם כן, כאשר חמותך נמצאת בביתכם, בעיקרון, היחס שלך אליה צריך להיות כזה, שהיא תעשה כל מה שהיא רוצה. אולם, דקה אחת לאחר שהיא עוזבת את ביתכם ופונה לחזור לביתה, אין לך-לכם, כל מחויבות להמשיך בדרכה. למשל, נניח שהיא עושה לך סדר חדש בארונות הכלים או ארונות הבגדים, או מעבירה תמונות ממקום למקום. קבלי זאת באורך רוח, ובידיעה שבעלך שותף עמך לקושי לשאת זאת באורך רוח. מיד לאחר שחמותך עוזבת את ביתכם, הקדישי את הזמן הדרוש, והחזירי את כל הסדר כפי שהיה קודם, על כנו. כמובן, אם תראי ברכה בסדר החדש אפשר להיעזר בו ואין חובה לבטלו. הרעיון הוא שאינך כבולה כלל וכלל למה שחמותך רוצה.

וכאשר תבוא חמותך שוב לביקור ותראה שכל מה שעשתה חזר לקדמותו, היא בודאי תקשה קושיות: מי הוא זה אשר שיבש לי את הסדר שסידרתי, ומדוע עשה זאת. כאן חשוב לזכור שתי נקודות. הראשונה, מי שיעמוד מולה זה בעלך, כפי שכתבתי, שהבן הביולוגי הוא העומד מול האמא. ונקודה שנייה, אל תחששו מהרגע הזה, אל תפחדו, מה יהיה, כיצד נעמוד מבוישים מול התוכחה של האמא. כל אלו מחשבות שליליות ואינן נכונות. יש לכם כזוג את כל הזכות להחליט על הסדר בביתכם. אדרבא, אם יש מי הצריך להרגיש לא נעים, זאת החותנת, המתערבת בעניינכם.

מה יאמר בעלך לאמו? אין צורך להסביר, אין צורך להתווכח, אלא, בשיא הפשטות לומר לה, אמא יקרה, מאוד לא התאים לנו מה שסידרת, לכן החזרנו הכל לקדמותו. אם תנסה החותנת להסביר שהסדר שלה הרבה יותר טוב ונכון, אל תתווכחו עמה. חייכו לעצמכם, ותאמרו לה שהיא רשאית לעשות הכל. אם שוב תשנה את הסדר, תחזרו גם אתם ותשנו, כפי הבנתכם.

אחרי שלוש פעמים של היפוך הסדר היא תבין לבד שאין לה סיכוי, וללא כל מריבה או פקודה, יבוא הכל על מקומו בשלום.