אמא חורגת

שאלה

שלום הרב,
לפני מספר שנים עברה משפחתי זעזוע גדול, כאשר אמנו נרצחה בפיגוע. אנו הילדים המשכנו עם אבא. כשלש שנים לאחר הרצח נשא אבא אשה שניה. לאבא יש ילדים וגם לאשתו החדשה יש ילדים. הקטנים יותר הסתגלו למשפחה החדשה. אולם לנו הגדולים, אלה שכבר בגיל תיכון ומעלה קשה מאוד עם המצב. אנו מרגישים שהאשה החדשה מנהלת את הבית וכאילו אנו זרים. לא נעים לנו בבית. האם לעבור לגור לבד?

תשובה

אבדן של אמא במשפחה הוא אירוע טראומתי לכולם, לאב, לילדים ולכל הסביבה. אמא היא "עקרת הבית" כמשמעו: עיקר הבית עומד על כתפיה. היא הציר המרכזי שעליו סובב הבית. בפרק הזמן הראשון לאחר ההלם מהאבדן, הולכת המשפחה ומארגנת את כוחותיה מחדש. התכנסות המשפחה פנימה חשובה מאוד, כדי לבנות מחדש את המערכות בבית, הן מערכת היחסים בין האב לילדיו ובין הילדים לבין עצמם, והן החזרת הבית לתפקוד, עד כמה שאפשר.

לאחר שהבית מעכל את האבדן וחוזר מעט אל עצמו, נפתח הפתח להצצה גם כלפי חוץ. כלפי מה הדברים אמורים? אתם כבנים חייבים להבין את הצורך של אביכם בשיקום מחודש. "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר גם על מקרה כזה, של הסתלקות אמא יקרה. מאוד טבעי לאביכם היה, לחפש דרך לבנות שוב את עתידו. אין בכך פגיעה בזיכרה של אמא, מפני שאם התורה וחכמים קבעו שהדבר מותר מבחינה הלכתית, ודאי שזהו צעד שאפשר לעשותו. לכן, אם חלק מהקושי שלכם נובע מהקפדה על אבא, אשר כאילו הכניס אשה זרה לביתו, עליכם לדעת שחובתכם לרצות בטובתו של האב. הוא בחר בדרך זו לשקם את עצמו, ואתם חייבים לגבות אותו לחלוטין ולשמוח עימו במהלך זה.

כאן נכנסת שאלת המעמד שלכם בבית החדש. כתבתם שהקטנים יותר מסתגלים יותר בקלות למצב החדש. הם יכולים לראות באשה החדשה תחליף מסוים לאמא, ולשמוח בכך. אולם, הילדים הגדולים יותר מרגישים כאילו "גנבו להם את הבית". הנה באה לה אשה זרה. ולפתע, היא המחליטה מה לעשות. סדרי הבית משתנים, ומכאן הרגשת הזרות שציינתם. אבל אתם כילדים בוגרים יותר חייבים להבין שזה בעצם המצב הפשוט והמתוקן ביותר. ייתכן שהיו לכם ציפיות שניהול הבית ימשיך כבעבר. אולם זוהי ציפייה לא נכונה, שהרי ברור שכל אשה מביאה עימה את הנהלים וההרגלים שלה, את דעותיה על ניהול הבית, ובהתאם לכך היא בונה את המשפחה. חכמים עמדו על כך, ולכן "אמר ר' יוסי: מעולם לא קראתי לאשתי, אשתי אלא ביתי" (שבת קיח,ב).

אם נסכם את הדברים עד כאן, אפשר להגדיר שלכם, הגדולים, היו שתי ציפיות: האחת, שאבא לא ישא אשה חדשה. והשניה, שהבית ימשיך להתנהל במתכונתו הקודמת, שתי הציפיות נכזבו. לכן אתם מרגישים הרגשה לא טובה. מה התקנה לכך? לעזוב את הבית זו בריחה, אשר תגרום צער לכל בני המשפחה הנותרים. אל תהרהרו אפילו ברעיון כזה. מה שצריך לעשות הוא, לעשות תיאום ציפיות מחודש, אשר יתאים למצב החדש. תוכנו צריך להיות ברוח זו: אנו, הילדים הבוגרים של משפחתנו. הקב"ה הביא עלינו שליחים רשעים אשר נטלו את חיי אמנו. טעות תהא מצידנו לחתור לכך שביתנו הקודם יקום לתחיה. על כן, עלינו לקחת "צעד לאחור", לא לשאוף להשתלב לחלוטין בחיי הבית, אבל במידת האפשר, ניטול חלק, באותם תחומים שאנו יכולים להרגיש שותפות בהם (תיקונים בבית, שטיפת כלים, קנייה במכולת או בסופר הנם תפקידים שוטפים, שגם בהרגשת שייכות נמוכה אפשר וצריך לבצע).

עבורנו, התיקון השלם יבוא כאשר אנו נקים את ביתנו הפרטי. הבנים יקיימו בעצמם את הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו  (ואת אמו הי"ד) ודבק באשתו". והבנות תלכנה אחרי האיש אשר ייקח אותם לנשים, ורק שם נוכל לבנות בית כרצוננו ולהרגיש שוב שייכות, אושר ושמחה. בינתיים, נקבל באהבה את ייסוריו של הקב"ה, ובמידת האפשר נסייע לאבינו ולאחינו הצעירים.