היינו כחולמים - על גאולה בהילוך מהיר

בכל יום שיבוא? 

לפני כמה שנים שמעתי ויכוח סוער בין שני אנשים, האחד טען בתוקף שהמשיח יכול לבוא כבר היום – "היום אם בקולו תשמעו", הביא ראיה לדבריו. והשני השיב לו שהגאולה שלנו היא בדרך הטבע 'קמעא קמעא', ולכן אין סיכוי שהמשיח יבוא כבר היום! אז מי מהם צודק?

לכאורה התשובה ברורה, הרי זה אחד מעיקרי האמונה: 'אחכה לו בכל יום שיבוא' כולנו אומרים ושרים בנוסח המפורסם שמבוסס על 13 עיקרי האמונה של הרמב"ם. 

אך כשקוראים את דברי הרמב"ם במקורם רואים שהוא כלל לא מזכיר שעלינו להאמין שהמשיח יבוא כבר היום, אלא אנחנו צריכים "להאמין שיבוא ולא יאחר, אם יתמהמה חכה לו".

זה גם מובן ומתבקש, שהרי המשיח הוא מלך ישראל – דהיינו, המנהיג הפוליטי הממשי של עם ישראל, וכיצד תשתנה כל המערכת השלטונית ויצנח לראש הפירמידה ראש ממשלה חדש כבר היום?? אמנם הקב"ה יכול לעשות הכל, ומי שלא מאמין באפשרות הניסים הוא כופר, אבל האם נדרש מאיתנו לצפות לנס כל יום? אדרבה, חז"ל מדריכים אותנו שאין סומכין על הנס, ולפי גישת הרמב"ם אף מהמשיח עצמו אין ציפייה שיעשה ניסים (הל' מלכים יא). גאולה בדרך הטבע היא הדרגתית ודורשת תהליך שאורך זמן. 

כשהקב"ה 'מריץ' את ההיסטוריה

בכל זאת בדור האחרון כולנו חשים שהקב"ה 'מדלג על ההרים', וגם ללא ניסים גלויים ישנן קפיצות דרך מדהימות בתהליך הגאולה. 
האם זה ריאלי ששלוש שנים לאחר השמדת מליונים מבני עמנו באופן שיטתי ואכזרי, קמה מדינת ישראל? ובמלחמה שלא רצינו בה, כבשנו תוך 6 ימים שטחים אדירים מארצנו? 

בשנים האחרונות נדמה שבכל חודש עוברים על עם ישראל והעולם מאורעות שבעבר לקחו שנים רבות. כביכול הקב"ה שם את ההתקדמות ההיסטורית לקראת הגאולה על הילוך מהיר. 

אם לפני עשור היינו חושבים על יחסינו עם מדינות ערב ומעמדנו הבינלאומי, לא היינו מעלים על הדעת התקדמות כה מהירה כפי שאנו רואים כיום. ואם לפני זמן קצר הדיבור על החלת ריבונות על חלקי ארצנו היה נשמע כמו משאלת לב שתתממש אי שם בעתיד, פתאום לפני כמה חודשים קמנו בוקר אחד עם אפשרות מציאותית לעשות זאת בלא צורך בויתורים. 

ומה לגבי ה'פלייליסט' של מדינת ישראל? האם לפני שנים ספורות, היינו חושבים שסביר שבתקופה כל כך קצרה, אמנים שהתוכן האמוני בשיריהם בולט לכל, יהפכו להיות הזמרים המצליחים והאהובים ביותר על כל המגזרים במדינה?

ואם כל זה לא מספיק, יש דברים שידענו 'בודאות' שיקחו עוד שנים רבות עד שיתממשו. כמו שינויי עומק בתודעה האנושית שתעבור לעמדה של ענווה, בעידן בו המדע מוצא פתרונות לעוד ועוד בעיות. וכך גם מחשבה על סדרי העדיפויות בחיים, בתוך עולם ששועט בלי לדעת בדיוק לאן. כעת הגיעה מגפת הקורונה שבבת אחת טרפה את הקלפים ועצרה את העולם מלכת במאה ה-21. היא גרמה לכולנו להכיר במוגבלותנו ולחשוב על החיים מחדש.

להיות ריאלי!

"בעתה אחישנה" אומר הנביא על הגאולה, וכיום אנחנו חווים את פשט הפסוק לפי מפרשים רבים: "כשיגיע עתה, אחישנה לגמרה מהרה, כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה" (רד"ק). מתברר שגם ללא ניסים גלויים, ההתערבות האלוקית הנסתרת מאתגרת את המושג 'ריאלי', ומפתיעה אותנו כל פעם מחדש כאשר המציאות עולה על כל דמיון. אפילו בן-גוריון היה מודע לכך ואמר 'בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בנסים הוא אדם לא ריאלי'.

"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" – בחלום של כמה דקות האדם יכול לחוות בדמיונו מאורעות עשירים וממושכים שפרושים על פני תקופה של שנים. כך גם עם חזרתנו לציון, בתוך תקופות קצרות אנחנו חווים שינויים ותהליכים שבעבר ארכו דורות רבים.

ביום העצמאות ה-72 למדינת ישראל, דווקא מתוך ההודיה הגדולה על התקופה המופלאה שלנו, אנו נתבעים להמשיך לחלום רחוק ולחתור לקראת השלבים הבאים. יש לנו את היכולת והחובה להשפיע גם על התהליך הטבעי-ההדרגתי, ומתברר שהקפיצה בין 'קמעא' ל'קמעא' יותר גדולה ומהירה ממה ששיערנו. 

אז האם המשיח יבוא היום? אין לדעת. אבל בהתחשב בכל הנתונים שהוזכרו – אם נהיה באמת 'ריאליים', מסתמן שהוא יגיע בקרוב, והרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. במהרה בימינו אמן!