יסודות טוב ורע

שאלה

שלום הרב,
הילדים שלנו, שיהיו בריאים, מעסיקים אותנו הרבה בבעיות שלהם. לאחרונה, הגיע הבן הביתה עם שקית נפוחה של ממתקים. שאלנו מהיכן זה, ואמר כל מיני תירוצים: מצאתי, מישהו נתן לי ועוד. התברר שכנראה לקח כסף מקופת צדקה. ילד אחר הולך לבית ספר אבל כמעט ולא נכנס לשיעורים. כל יום יש לנו טלפונים מהמחנך, מנהל וכד'. אנחנו מסובכים עם החינוך.

תשובה

כדי לדעת כיצד לפתור בעיות, צריך לרדת בקצרה לשורשי החינוך. יש שתי אסכולות בפסיכולוגית ילדים: יש המחפשים סיבות להתנהגות הילד. למשל ילד שגונב כסף כדי לקנות ממתקים, אולי חסר לו ממתקים בבית ולכן הוא גונב. ילד שלא נכנס לשיעורים בכתה, אולי יש מורה או ילד שהוא לא מסתדר איתם או פוחד, וזו הסיבה שאינו נכנס לכתה.

אסכולה שניה, איננה מחפשת סיבות, אלא מטרות. השאלה הנשאלת איננה על העבר, מה קרה בעבר, הגורם כיום לילד לנהוג בצורה זו. השאלה הנשאלת היא על העתיד: מהי מטרתו של הילד בהתנהגות כזאת. מה הרווח שלו ממעשהו. מי שמכיר מקרוב את עולם הילדים, מבין שברוב גדול מאד של המקרים, החשיבה של הילד היא בצורת מטרות. ודאי שיש מקרים בהם הסיבות מהעבר גורמות, אך הם מעטים ביותר. אם כן, נשאל את השאלה: איזה רווח יש לילד מזה שהוא גונב כסף וקונה ממתקים, או מזה שאינו נכנס לכתתו.

לכאורה, התשובה פשוטה: הוא מרויח ממתקים, ומרויח חופש גדול!

במקרה הראשון, זו נקודה נכונה, לא שלימה, אך יש בה אמת. ילד גונב מרויח השפעה בחברה. אולם, לעיתים ההורים מוכנים להעניק לו ממתקים, ובכל זאת הוא ממשיך בגניבתו? לכן כתבתי שזו סיבה שאינה שלימה. יש להבין שע"י גניבתו הוא הופך להיות מרכז ההתעניינות של ההורים. הם דנים עליו וחושבים עליו יומם ולילה. כאן מופיעה המטרה: יש לו רווח נוסף בהשגת תשומת הלב של ההורים.

גם באותו ילד שאינו נכנס לכתה, הסיבה של חופש היא מדומה, מפני שכל חבריו נמצאים יחד והוא נותר לבדו, ובכך הוא מפסיד. מהו הריוח שלו? זה דוקא בא מהטלפונים התכופים של המחנך, המנהל אליכם ההורים. הנה גם הוא נמצא במרכז העניינים של ההורים, המתעסקים בו מול המערכת הבית-ספרית.

כיצד נתגבר על הבעיות?

שלב ראשון הוא, לתת לילד אבחנה בין טוב לרע, ובין רע לרע. יש להבהיר לילד בעוצמה רבה את הקלקול שיש בגניבת ממון. לשים קלקול זה בראש הסולם. שיהיה ברור לו, שזה לא כמו לתת צ'פחה מעצבנת לאחיו, אלא רע בעוצמה נוראית. כיצד מבהירים לו זאת? או ע"י תגובה קשה כלפיו, ענישה קשה וכד', או ע"י תגובה קשה של אמו. למשל, כאשר מתברר שהילד גנב, אמא נופלת בפניו על הרצפה, מחזיקה את הראש ובוכה, בוכה, וזועקת, הבן גנב, הבן גנב. אלו הן דוגמאות לתגובות אשר יזעזעו אותו. לאן זה מוביל? הילד מבין שבמקום להרויח ממעשיו הוא מפסיד. אם מחמת עונש, ואם מחמת הזעזוע שלו מתגובתה של אמו. הוא אינו רוצה לראות את אמא שוכבת על הרצפה וזועקת.

וכן במקרה של הבן השני, יש לומר לו במילים פשוטות: זה גרוע מאד שאינך נכנס לכתה ללמוד. לנו ההורים, צריך להיות ברור, שהוא מבין שזה רע.

השלב השני הוא, ניטרול הריוח שיש לילד. בסוגית הגניבה זה נעשה במקביל, ע"י ההפסד שנגרם לו, ובכך אנו מנטרלים את הריוח. בילד שלא נכנס לכתתו, ניטרול הריוח יבוא כאשר נעביר אחריות לבית הספר. נבקש מהמחנך לא להתקשר אלינו ההורים, ועם זאת, ניתן לו יד חופשית, בגיבוי מלא שלנו, לנהוג עם הילד ככל שיעלה בדעתו. למשל, לסלקו לתקופה מבית הספר וכד'. בכך הילד לא יקבל עוד תשומת לב, מפני שישאר לבדו, רצוי, בבית ריק בבוקר. יום אחד ישמח מכך. ביום שלמחרתו יבין שהוא רק מפסיד. ממילא ישאף לחזור לכתה.

זו המתכונת הכללית. כמובן שלכל מקרה צריך עוד הכוונה פרטית כדי להתקדם ברוח זו.