חינוך לאחריות בסבלנות

שאלה

שלום כבוד הרב,
יש לנו ב"ה ילדים טובים. אבל אנו מרגישים כאילו החמצה בגידול שלהם.
לדוגמא, כמה שאנו מסבירים להם שילדים שותפים בבית, ומי שנהנה צריך גם לעזור, למעשה, הם לא עוזרים. כל אחד מתחמק "כבר עזרתי", "למה דווקא אני" וכו'. גם בתחום הלימודים. אצל חלק מהם ממש חסרה ההשקעה, למרות שהם ילדים חכמים- כנראה כי הם עצלנים.
אנו דואגים מה יהיה איתם בעתיד.

תשובה

שלום.
כל אדם הפועל בצורה ישרה, לכאורה, ומקבל תוצאות הפוכות, חייב לשאול את עצמו, כיצד ומדוע קורה הדבר. למשל, אדם העמל רבות, טורח ביום ובלילה על פרנסתו, ועם זאת הוא חי בדוחק ועוני ומחסור, חייב לבדוק את חשבונותיו, הוצאות כנגד הכנסות, ולפי זה לאבחן היכן מקור הבעיה.
גם בחינוך, לכאורה דרככם היא דרך מנצחת. אתם דואגים לעתיד ילדיכם, אתם מלמדים אותם על שותפות ונשיאה משותפת בעול הבית, מעודדים ללמוד ולהכין שיעורי בית, ובכל זאת, התוצאה אינה משביעה את רצונכם. אם ננסה למצוא מכנה משותף לשתי הנקודות שהעליתם, חוסר עזרה וחוסר השקעה בלימודים, הצד השווה שבשניהם: אי קבלת אחריות של הילדים, הם אינם מרגישים אחריות כלפי הבית, לכן אינם עוזרים, וחלקם אינו מרגיש אחריות על הלימודים, לכן אין השקעה בכך.

כאן אנו צריכים לשאול: על מי מוטלת האחריות לכך, שהילדים אינם לוקחים אחריות?! כל בר דעת יענה מיד ובביטחון: הילדים הם הבעיה! חייבים להרגילם ולרדות בהם, עד שיגיעו להבנה שהם חייבים לקחת אחריות.
זו כמובן העצה השטחית, אבל מי שמכיר את ההתנהגות של ילדים, יוכל להעיד שילדים שמחים לקחת אחריות, הם חשים בכך גאווה גדולה (גאווה חיובית!.
מי לא מכיר את האמירות ה"מעצבנות" של הקטנים: אמא, אני לבד! אני אוכל לבד, אמרח גבינה על פרוסת הלחם לבד, ארים לבד את הכיסא וכו' וכו'. אמירות כאלה נובעות מכך, שילד מאוד מתענג ושמח לדעת שהוא לבדו יכול, וזו באמת המשמעות של לקיחת אחריות.

אם כן, השאלה חייבת להיות שונה: מה גרם לילדים הללו , שבגיל צעיר, ממש תינוקות, השתוקקו לקחת אחריות, ולפתע כאשר קצת בגרו הם מתחמקים? התשובה לשאלה זו מפנה את האצבע כלפי ההורים. לא באמירה של: "אתם ההורים אשמים". אבל בהחלט באמירה: "בידכם ההורים נמצא המפתח ללקיחת האחריות ע"י הילדים"
הכיצד? בחינוך אין ואקום. כאשר הורים מעבירים אחריות לילדים, צריך הרבה סבלנות לראות שהילדים אכן לוקחים אותה. ההורים מעבירים והילדים מקבלים.

כאשר להורים אין סבלנות והם רואים שהילדים לא נטלו את האחריות, הם ממהרים להחזיר לעצמם את האחריות. כלומר: הם הסתלקו מאחריות ויצרו ואקום, במגמה שהילדים ישאבו לתוכו. כאשר הילדים התמהמהו, ההורים נשאבו לתוכו. אבל אז כבר לא היה ואקום שימשוך את הילדים.

אם כן, צריך לחזור וליצור את אותו ואקום. כשאתם ההורים תסמכו על ילדיכם, תצאו מהאחריות ותעבירו אליהם את האחריות על העזרה והלימודים, פרק זמן יהיה "בלגן" כי אף אחד לא ישא באחריות. היו חזקים וסבלנים ומאמינים בילדכם.
תוך זמן קצר הם ישאבו פנימה, ויגדלו מתוך בריאות ושמחה.