מבית המדרש

לאחר המבול חיי האדם התקצרו. חיים קצרים מכריחים את האדם להיות תכליתי וענייני. אין זמן להימרח ואין זמן להתקשקש. יצר הרע מגיע לאדם משעה שננער ממעי אמו, משמעות הדברים היא שאין מצב ניטרלי, כל החיים מתחלקים לשתי קטגוריות – טוב ורע ועל האדם מוטלת החובה להתבונן בכל פעולה לאיזו קטגוריה היא שייכת ובהתאם לכך לפעול.

כשם שאברהם היה מוכרח לעזוב את ארץ ישראל ולרדת למצרים מקום מ"ט שערי טומאה, כך פעמים מוכרח האדם להיכנס למציאות שטומנת בתוכה סכנות רוחניות רבות. כשם שאברהם אבינו מקריב את לבו אל ה' ומכין עצמו לירידה, כך על כל אדם לקרב עצמו לה' יתברך ולהכנס לאותה מציאות מתוך הכנה רוחנית טובה.

לכל אדם יש תכונות מולדות, תכונות שעוזרות לו לגלות את הנקודה שלו בעולם, אך על האדם לדעת שבצמתים רבים בחיים יידרש ממנו להוציא מארגז הכלים שלו מידות שמנוגדות לטבעו ולפעול איתם בסיטואציות מסוימות. רק באופן זה האדם נמדד האם הוא עובד אלוקים.

מותה של שרה בעקבות שמועת העקדה הייתה ניסיון לאברהם אבינו, האם אברהם ישקע באבלות ויתהה על הראשונות, או יקום ויבנה את העתיד. אברהם מלמדנו שאל לו לאדם לשקוע בחיי העבר עינינו תמיד נשואות אל העתיד ומתוך ההשקפה על העתיד אנו חיים את ההווה. שקיעה בחיי העבר מביאה את האדם למצב של קיפאון, תסכול וייאוש.

עשו לא דאג מכך שלא קיבל את ברכתו, אלא מכך שיעקב קיבל ברכה טובה ממנו. אדם שבונה את עולם הערכים וההישגים שלו לפי הזולת הוא אדם צר עין. אדם בעל עין טובה הוא אדם שמחובר לנשמתו, הוא אדם ששמח עם מה שיש לו וכמו שאמר יעקב "יש לי כל".

יעקב אבינו לאורך כל הדרך נתקל במציאויות מורכבות שפעמים דורשות ממנו להשתמש בפתרונות שלעולם לא היינו חושבים עליהם. מצד אחד איננו מבינים מאומה במדרגתו של יעקב ומאידך אם התורה מספרת לנו את הדברים דווקא באופן הזה הרי שהתורה באה להעביר לנו מסר.

כשיעקב נפגש עם עשו הוא אומנם מדבר עם עשו אבל בעיקר הוא מדבר אתנו. מתוך השיח של יעקב ועשו אנו למדים שכל השיקולים של עשו מתחילים ונגמרים ברווחים הגשמיים שהוא ישיג לעומת יעקב שהכוח המניע שלו הם ההישגים הרוחניים.

מדוע ראובן לא הציל את יוסף והחזירו לאביו? לא משום שהוא לא היה יכול אלא משום שהוא חשב שהוא לא יכול! חובתנו לדעת ולהאמין שבמעשה "קטן" אנו יכולים לחולל שינויים דרמטיים בעולם.

שיעורי הרב מרדכי וולנוב בפרשת השבוע - אורחות חיים ומוסר ע"פ פרשת השבוע.

במפגש של יהודה ויוסף אנו מגלים שני כוחות. הכוח של יוסף שהוא הכוח של צדיק מעיקרו המקנה לאדם איתנות ועמידה יציבה גם בזמנים ובמאורעות קשים. והכוח של יהודה שהוא הכוח של התשובה שמביא את האדם לצמיחה ולשינוי. שני כוחות אלו יכולים להיות מנוגדים אך יכולים להיות גם משלימים.

אצל יעקב אנו מזהים מידה מיוחדת מידה של "וענתה בי צדקתי". יעקב לעולם לא משאיר מקום לדמיונות אלא דואג להוכיח ולהצדיק את מעשיו. יעקב מלמד אותנו שכדי ליצור יחסים תקינים חייבים לשים את הדברים על השולחן וליצור שיח גלוי ומקרב.

כאשר אדם נמצא בתוך מציאות של שעבוד הוא מתקשה לחשוב מחוץ לקופסה, המחשבה שלו כבולה ופעמים מדוכאת. דווקא אדם שבא מבחוץ, מנותק מהרגשת העבדות הוא האדם שדרכו תבוא הישועה. משה נקרא בשם 'משה', משום שבשם זה ביטאה בתיה בת פרעה את השחרור שלה משטיפת המוח המצרית, לשחרור הזה היה זקוק משה רבנו כדי לגאול את ישראל.

כאשר אדם נמצא בצרה, במצוקה, הוא מוכן לחולל בחייו שיוניים מהותיים, הוא מוכן לשנות הרגלים ולקבל על עצמו קבלות, משום שהוא מרגיש שאין לו מה להפסיד, אך כאשר המצוקה נעלמת ושוב חוזרת התחושה שיש מה להפסיד, יחד עם התחושה- חוזר בו האדם מדיבורו.

הצל שבמכת ארבה טמן בתוכו מסר סמוי שכל העולם הוא צלו של הקב"ה. ככל שהאדם "מפנה" מקום לריבונו של עולם, ההנהגה אתו תהיה בהתאם. במכת חושך מתו אלו שלא השכילו להפנים את המסר והעדיפו להשאיר את ריבונו של עולם מחוץ לחיים שלהם. מצוות קידוש החודש מחדשת לנו התורה שיש מצבים של חושך בהם כביכול הקב"ה יכול להשפיע מאורו רק על ידינו. למדרגה זו יכול להגיע רק אדם שמתקיים בו באופן מוחלט "ה' צלך".

אדם מפתח תלות בהרגלים, דפוסי חשיבה, דפוסי התנהגות וכו'. אדם מפתח תלות בבני אדם הקרובים אליו בתחומים שונים. יש תלותיות שלישית ויש תלות חיובית. חובתו של האדם לבדוק שהתלות לא מעכבת אותו אלא עוזרת לו להתפתח. אחת המטרות העיקריות בהליכת בנ"י ארבעים שנה במדבר הייתה להרגיל את נפש העם לכך שהתלות העיקרית של האדם היא רק בבורא עולם, זו התלות היחידה שהיא באמת צורך קיומי!

אדם שעובד את ה' רק מתוך החושים האנושיים לא יכול להתמודד עם מציאות שלא מסתדרת לו בראש. דווקא קושי השעבוד הוא שהקנה לעם ישראל את היכולת לבסס את האמונה ומתוך כך לקבל את התורה.

הציווי לעשות פשרה אין משמעותו לוותר על ההלכה, אלא להפך, להרחיב את ההתבוננות ולהבין שעומק ההלכה מורכב מראייה רחבה ולא ראייה שטחית. מצוות עבד עברי היא דוגמא אחת למצווה שבאה לרומם את כל הצדדים. ככל שנרבה להעמיק וככל שנרחיב את נקודת המבט שלנו נהיה אנשים טובים וישרים יותר ובסיטואציות רבות נבחר להתנהג בלפנים משורת הדין.