מבית המדרש

מנהגי אמירת הסליחות, זמן התחלת אמירת הסליחות והרעיון העומד מאחורי כל מנהג. שורש המנהג ומקורו הוא בתעניות ציבור על הגשמים. מקורם של פיוטים רבים הנאמרים בסליחות מובאים בטור בהלכות תענית ציבור. זמני הסליחות מכוונים כנד עת רצון מלפני ה'. פסגת הסליחות הן י"ג מידות של רחמים, סדר הסליחות הוא כסדר התפילה.

מקורם ועניינם של התוספות בתפילת מוסף של ראש השנה (מלכויות, זיכרונות, שופרות). זמנם של התקיעות הוא בדווקא בחזרת הש"ץ משום שהציבור נשפט יחד מול הקב"ה בזמן החזרה ודווקא בזמן הזה אנו רוצים "להעלות זיכרוננו" לפניו. בזמן החזרה נחה על הציבור מידת הרחמים כי תפילת רבים נשמעת יותר. ולכן רוב ישראל נהגו לתקוע בשופר בחזרת הש"ץ כדי להיות כאחד בזמן המשפט ולא כיחידים בתפילת הלחש שבה כל אחד נשפט בפני עצמו מול ה'.

בניגוד לראש השנה בו עסקנו רק בהמלכת ה' על העולם כולו ולא הזכרנו חטאים אישים, יוה"כ עוסק בחשבונו של היחיד מול בורא עולם. יוה"כ מכפר על היחיד מכח "עיצומו של יום", אך עדיין יש חיוב חזרה בתשובה ביוה"כ שהוא "זמן קץ סליחה ומחילה" כדברי הרמב"ם. בנוסף הרב ביאר בשיעור את ההבדלים בין הווידויים השונים, אלו שלפני יוה"כ (במנחה ותפילה זכה) ואלו שביום כיפור עצמו.