מבית המדרש

הרב מדבר בשיעור על חשיבות ומעלת העבודה הסיזיפית, היומיומית, המתמשכת והלא מרשימה, ביחס לעבודה או פעולה מרשימה אך חד פעמית. תפקידו של אהרן בהטבת הנרות מול קרבנות הנשיאים, תפקידו של שבט דן כמאסף לכל המחנות, עבודת התצפיתניות בצה"ל, ה"קאפו" בשואה והשוטרים במצרים, תפילתו של משה רבינו על צרעת מרים, קרבן התמיד שגדול יותר מ"ואהבת לרקעך כמוך ומ"שמע ישראל" וכו' מלמדים אותנו בדיוק את העיקרון החשוב הזה. ההתמדה והקביעות גדולים וחשובים ממעשה גדול חד פעמי.

למשפחות רבות יש בבית תמונה מהחתונה של ההורים, מדוע? כדי להזכיר את האהבה שביניהם. חג שבועות הוא יום החתונה של הקב"ה עם ישראל בשיעור הרב הביא מדרשים ומקורות המדברים על מתן תורה כחתונתם של הקב"ה עם עמ"י, ומראים לנו המדרשים כיצד מנהגים רבים שיש היום בחתונות הם בעצם דברים שקרו בהר סיני, עד כדי כך שקובע התשב"ץ שאת כל המנהגים של חתן וכלה אנו למדים ממתן תורה. ועוד מקורות רבים בנושא החתונה של הקב"ה איתנו עם ישראל, עד כמה זאת ממש חתונה לכל דבר. אשרינו עם ישראל שזכינו בחתן כמו הקב"ה! ומזל טוב לעם ישראל שחוגג בחג שבועות הבעל"ט את יום נישואיו ה3,335 עם הקב"ה!

אורות ישראל ותחייתו, המשך פסקה יב'. בשיעור זה, הרב עושה סקירה שמאחדת כל הקורה בטבע ובהיסטוריה למטרה אחת המאחדת את הגלוי והנסתר ומתבטאת גם בניסים.

הגמרא כותבת על ימי שמחה בגלל נצחונם של חז"ל על הבייתוסים והצדוקים. הצדוקים חלקו על חז"ל ואמרו שקרבן ציבור יכול לבוא ע"י היחיד, והבייתוסים חלקו על חז"ל בעניין "ממחרת השבת" ואמרו שקצירת העומר לא דוחה את השבת. הרב קוק זצ"ל כותב מכתב לאנשי היישוב החדש והישן ומדגיש את החשיבות בשמירת המסורת. במכתב הרב כותב על המחלוקות של חז"ל עם הבייתוסים והצדוקים, ואומר שאנחנו צריכים ללמוד מהן 2 נקודות חשובות: 1. יש להתחזק בעבודת הכלל ולהבין שדברים ציבוריים ולאומיים לא יכולים להתנהל על ידי היחיד. 2. צריך להבין ולהכיר את הקדושה שיש בעבודת החקלאות בא"י.

אורות ישראל ותחייתו, פסקה יב'. סיפור תהילת ה', סקירת המציאות תחת עיקרון אחד (הגאולה) מאגד את הנגלה והנסתר, את הנפש והנשמה של העולם. התבוננות הצדיק או עמ"י באופן זה משפיעה בנגלה ובנסתר על הופעת הגאולה.

אורות ישראל ותחייתו, פסקה יא'. הרב מלמד אותנו עוד אפיון בסיפור תהלית ה' של עמ"י והעם ע"י דיוק מהצדוקים הטוענים שאין ישות הנקראת כלל ישראל ואין חיבור בין חיי הלאומיות ועבודת הקודש. לטענתם, אלו שני דברים נפרדים כמו העוה"ז והעוה"ב. אך עמ"י טוען שיש קשר וחיבור בין שני העולמות.

מצוות השמיטה והיובל מלמדות אותנו ששום דבר לא שייך לנו אלא הכל שייך לריבונו של עולם. מצוות מחצית השקל ממחישה לנו שכל אחד מאיתנו הוא רק חצי, המצטרף לחבירו ותלוי בו. גם מצוות הצדקה וההלוואה מראות לנו שהכסף לא שייך לנו אלא נמצא אצלנו רק כתחנת מעבר על מנת שנעביר אותו הלאה למי שצריך. "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו". העשיר לא מחזיק את העני אלא מחזיק בעני ונתמך בו. העני נותן לעשיר יותר ממה שהוא מקבל ממנו. הרבה מעלות לצדקה, אך הגבוהה מכולן היא לעזור לעני לצאת מהמצב שהוא צריך עזרה ולעזור לו להתחיל לעמוד בכוחות עצמו. הרב מספר סיפור אישי על עני שנתן לו מטבע כדי שאם הוא יפגוש עני - שיהיה לו מה לתת... בסוף השיעור הרב מדבר על איסור ריבית ועל הלימוד ממנו - לא לתת לכסף לעבוד במקומנו, אלא לצאת ולעבוד בעצמנו. גם אם זכינו בלוטו - להמשיך להנות מיגיע כפינו.

היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים, מברך: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום..." מה המשמעות של הברכה הזאת? מה העניין לברך על ראשית הפריחה, כשעוד אין שום פרי על העץ? חשוב לזכור לברך גם על הדברים הקטנים שבדרך, על השלבים המקדימים, עוד לפני שהטוב הגדול והאידיאלי מגיע. "ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה". מהי בינתו המיוחדת של התרנגול? הרי כל החיות יודעות להבדיל בין היום והלילה! לתרנגול יש בינה מיוחדת להבחין בבוקר המתקרב עוד לפני שיש לכך סימנים שניתן לראות בפועל. הגלות משולה ללילה. יש גדולים המסוגלים להבחין בהתקרבות הגאולה עוד לפני שכולם שמים לב לזה. מה העניין לברך ברכת האילנות דווקא בא' בניסן? ב-א' בניסן נברא אדם הראשון, ובאותו יום הוא גם אמר: "האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", ואומר רש"י: "כאן כפר בטובה". בתאריך הזה אנו מתקנים את כפיות הטובה הזאת, גם כן על ידי עצים, ומברכים את הקב"ה "שלא חיסר בעולמו כלום". ומה המעלה הגדולה של הימים שלפני פסח?

אורות המלחמה, פסקה ד'. כל המלחמות של עמ"י התחילו בחטא העגל שבמרכזו עמדה המחשבה שהלאום והדת של עמ"י הם שני דברים שונים. ברגע שיהיה ברור לנו שכל הלאומיות שלנו עומדת רק בזכות היותנו עם ה', העמים יעמדו משתאים וירצו לקחת חלק.

אורות המלחמה, פסקה ג'. בפיסקאות הקודמות הרב דיבר על הגדולה שמתגלה באנשים במהלך המלחמות. אך בכל זאת לא הכל ורוד. כדי שאנשים ילחמו בשביל הכלל, המלכות צריכה לכפות אותם ולפעמים אפילו באכזריות. לכן, עמ"י לא ממהר לבנות מלכות. עד שיגיעו ימות המשיח ונוכל לבנות מלכות, האדם מתנדב מרצונו למען הכלל.

אורות המלחמה, פסקה ב'. גיבורי התנ"ך היו מלאים בקדושה ויראת שמים ומתוך כך שאבו את כוחם הגדול. על מנת להאיר ולעורר את הגבורה היהודית אחרי 2000 שנות גלות, אנחנו צריכים להעמיק בדמויותיהם ומתוך כך להחזיר את רוחם הגדולה.

אורות המלחמה, פסקה א'. הקדמה לאורות המלחמה. עם כל הכאב שיש במלחמה, היא מגלה באנשים ובעם כוחות גדולים. כוחות שיש בהם מהכח של ימות המשיח. ככל שהמלחמה יותר עוצמתית, זה מראה שהולך להיות שינוי משמעותי בעולם, סדר חדש.

המקדש שופע ממרומים. לנו אין שום השגה בו. אם כן, מהו תפקידנו, כיצד נקדם את בנייין המקדש? עלינו לבנות כלים של אהבת חינם, של יראה , צניעות ותפילה, וע"י כך ודאי שיתמלאו הכלים בשכינה, בשפע, בנוכחות אלוקית. ע"י בניית הכלי מביאים למציאות של ו"ושכנתי בתוכם".

בא"י הנשמה רוצה מעצמה לומר את דברה ע"י קיום מצוות. ממילא זה דורש מעמ"י לקיים חיים לאומיים שלמים על מנת לתת לנשמה להתבטא בכל מרחבי החיים. כל תנועת הציונות נבעה רק מרצון של הנשמה לבטא את עצמה בא"י בצורה מלאה.

המשפט הישראלי מתאים לא"י בלבד, לא דנים בחו"ל. כשדנים את מהות המשפט ואת ייחודיותו לא"י דווקא, נוכל גם להבין את מהות המצוות בא"י.

במפגש של נשמת האדם עם מצווה יש התעוררות. בכח המצוה להדליק את הקדושה הפנימית של נשמתנו. בא"י, לנשמה יש יכולת להתגדל מעצמה גם בלא קיום מצוות.

בא"י הנבואה היא טבע ומשום כך גם ביציאה הכרחית לחו"ל הנבואה תישאר כי הטבע טבוע עמוק בנפש. אולם, חו"ל היא זרה לנו, האוויר שם מחניק את הנפש הישראלית ולכן א"י להתחיל לקבל נבואה בחו"ל.

לא"י יש סגולה לקלוט את המציאות ולחוות אותה וזהו הדמיון. הנביא מטביע את התוכן הרוחני והופך אותו בכח הדמיון, להיות ממש חלק ממנו. לעומת זאת, בחו"ל הדמיון עכור. היכולת לחוות מצטמצמת מאוד.