מבית המדרש

האדם מורכב מחלק אלו-ה ממעל ומעפר האדמה. "הסתירה" הזו יוצרת מציאות בה אור וחושך משמשים בערבוביה. האדם מצד אחד יכול להיות עם השגות עליונות ועם רצונות גבוהים ובעת ובעונה אחת לעשות מעשים שפלים ונמוכים. חובתנו לתקן את החלק השפל ולשעבד אותו לחלק העליון. כדי להגדיר אדם כאדם גדול לא מספיק לבחון את מעשיו ומחשבותיו כלפי הבורא אלא לבחון את מעשיו גם ביחס לזולת.

המבול מכונה 'מי נוח' משום שנוח לא מתפלל על דורו. כניסת נוח לתיבה הצילה את נוח הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית. מאדם שמתרכז במשפחתו בלבד הפך נוח להיות האדם הכי אכפתי בעולם. אדם, עם כל צדקותו חייב שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות. פעמים גם אם נשלם מחיר רוחני, עלינו להיות מעורבים בדעת הבריות ולשלם את המחיר. גם כאשר דעתנו מעורבת עם הבריות עלינו לשמור על עמוד שדרה חזק ולא להגרר. חובתנו לשנוא את הרע ולאהוב את הטוב, לדעת מה כן ומה לא ומתוך הכרה זו לבוא ולהתקרב אל הבריות.

לעולם הקב"ה אינו מנסה אדם בניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו. מטרת הניסיון להעצים אותנו ולהביא אותנו לקרבת אלוקים. לעולם אסור לו לאדם להכניס עצמו לניסיון אלא אם בא עליו ניסיון עליו להתמודד אותו. המדרגה הגבוהה היא לא רק להבין שהניסיון מאת הבורא אלא גם לא להרהר אחר מידותיו ולקבל את הניסיונות באהבה!!

כאשר אנו יוצאים לדרך פעמים רבות אנו נתקלים בקשיים. על האדם לזהות מתי הקשיים הם אתגרים ומתי הקשיים הם איתותים ועליו לחזור חזרה. העיקרון שצריך ללוות אותנו הוא הברור של הדרך כאשר אנו מבררים אם אנו בדרך נכונה, ברגע שהגענו למסקנה שכן עלינו לדעת שקשיי הדרך הם אתגרים. ללא בירור השליחות בצורה אמיתית האדם יתקשה מאד להבין מה המסר שמסתתר מאחורי מאורעות החיים העוברים עליו.

על שרה נאמר שכל חייה כולם שווים לטובה. משרה אנו למדים עד כמה הבסיס לכל עלייה רוחנית תלוי בכוח ההתמדה והעקביות. הסכנה בעקביות הוא ההרגל, אדם עלול לעשות את הדברים כרובוט וללא כל חוויה, משום כך על האדם לנסות כל הזמן ליצור לעצמו נקודות של התחדשות

לכל אחד מאיתנו כוחות עצומים, כל שעלינו לעשות זה לגלות אותם ולחשוף אותם, לזהות היכן נכון להוציא אותם אל הפועל ולהתחיל לפעול, לעשות ולהשפיע. לעולם לא נתייאש מעצמנו, נתעסק בעיקר עם הטוב ונמעט להתרכז ברע. כשם שאיננו מתייאשים מעצמנו גם לא נתייאש מהסביבה שלנו, כל אחד וסביבתו הוא, נאמין בעצמנו ונאמין בזולתנו ובעז"ה בשם ה' נעשה ונצליח!!

חובתנו להתבונן על כל הזדמנות שבאה לפתחנו ולברר האם יש כאן חלון הזדמנויות או שמא מדובר בניסיון של השטן להסיח את דעתנו. תמיד ההכרעה קשה מאד ופעמים שצריך עזרה מבחוץ כדי להכריע. דבר אחד ברור לנו שאם יש מהלך שאנו מאד רוצים ללכת עליו אך הוא כרוך באיסורים, מצופה מאיתנו שנוותר על ה"הזדמנות" ולא נעבור על אף איסור אפילו איסור דרבנן.

יעקב אבינו עובר הרבה תהפוכות בחיים. התכונה שעוזרת ליעקב להתמודד עם כל הקשיים היא 'יציבות'. יציבות אין משמעותה לפתח חוסר רגישות למה שעובר עלינו ועל הסביבה אלא לפתח יכולת ניהול של האירועים בצורה נכונה, כך שגם אם קשה, עדין לא נשבר ונתרסק אלא נדע להרים את הראש. אחד הדברים שמערערים את היציבות זה חוסר שלמות, ככל שנשכיל לעשות את הדברים בצורה שלמה יותר כך נצטרך להתמודד פחות עם קשיי הדרך. אחד הגורמים העיקריים לחוסר יציבות זה הפחד, אסור לתת לפחד לנהל אותנו, ולשתק אותנו אלא צריך להיות מודע לפחד ולתת לו את המקום הראוי לו, בצורה כזו נוכל להישאר יציבים ולהתמודד עם הפחד בצורה נכונה!

פעמים שאנו נקלעים לא עלינו למציאות קשה ומלווה אותנו תחושה שהקב"ה עזב אותנו. עלינו לפקוח את העיניים משום שרבש"ע דואג לשלוח איתותים שגם בשעות הקשות הוא מחבק אותנו. גם כאשר אדם מצליח רבש"ע יכול לשלוח חיבוק שמעיד על הסכמתו למעשיו של האדם.

מיהודה אנו לומדים מהי אחריות. אדם חייב לקחת אחריות על חייו ולעמוד מאחורי כל מעשה ומעשה שלו. לקיחת אחריות בצורה חלקית אינה לקיחת אחריות. כשם שצריך לדעת לקחת אחריות כך צריך לדעת להעביר אחריות. הכלל באחריות שהיא לא מתחלקת לשניים והיא לעולם לא נשארת תלויה באויר. המשמעות היא שאם נשחרר את האחריות יהיה מיד מי שיקח אותה. על האדם מוטלת החובה להתבונן ולראות מתי חובה עליו לקחת אחריות ומתי עליו להשאיר את האחרויות למישהו אחר.

בשיעור זה למדנו שכשם שלאדם הפוגע יש שו"ע כך גם לאדם הנפגע יש שו"ע: בראש ובראשונה כאשר אדם בא להוכיח את חברו ולהעמידו על טעותו, אל לו להיכנס להסברים ולהרצאות אלא רק להציף את העובדות כמו שהם - "אני יוסף". השלב השני לאחר הצפת העובדות הוא פיוס. חובתו של הנפגע להשתדל כמה שיותר לתת לפוגע שבא להתפייס תחושה טובה. לא לדחות אותו בקש ולומר לו לא היו דברים מעולם, משום שבאופן זה, הפוגע מרגיש שהנפגע לא רוצה כל קשר אתו. אלא חובתו להאיר פנים להראות לו שעל אף שכביכול הייתה כאן פגיעה מכל מקום "האלוקים חשבה לטובה". גם אם הפוגע אומר דברי שקר כדי לצאת פחות אשם, במקום שהפוגע עושה זאת כדי להתקרב ולהשאיר את הסכסוך מאחור חובתו של הנפגע להעמיד פני מאמין ולהתחבר לרצון הפנימי של הפוגע שהוא ההתקרבות. כשם שבפוגע ונפגע צריך הנפגע להתאמץ ולבוא לקראת הפוגע כך כאשר אדם מיטיב עם חברו, עליו לתת למקבל הטובה תחושה טובה בכך שהוא מאפשר לו להשיב טובה תחת טובתו.

כל חיינו אנו מונעים מהמידות. אין מידות רעות וטובות, כל מידה יכולה להיות טובה ובלבד שנשתמש בה בדרך נכונה. לעולם לא ניתן למידות להיות כלי לפורקן הרגשות אלא אך ורק ביטוי לדעת הטהורה. כדי להגיע לדעת טהורה עלינו להכניע עצמנו לתורתנו הקדושה. נדע לאבחן שאנו בדרך ישרה רק כאשר יתקיימו שני תנאים: שמחה והכנעה. מתוך הסתכלות זו נוכל לבוא לתקן את מידותנו בשורש וכך נזכה לתשובה שלמה מעומק הלב!!!

חברים יקרים! למדנו היום שלאדם יש רצונות ותאוות, שכדי להשיגם הוא עלול להתדרדר לשחיתות נוראית. לא רק תאוות ורצונות שלילים אין להשיג במעשי שחיתות, אלא אפילו כשאנו באים להשיג מטרות נעלות יש לנהוג במשנה זהירות ולהיזהר לא לרמוס אף אחד בדרך. פעמים שעדיף לאבד את המטרה ובלבד שלא נרמוס ונשחית אף אחד.

משה רבינו מבשר לעם ישראל על בוא הגאולה אך העם לא שומע מקוצר רוח ועבודה קשה. טרדות וקשיי החיים מסיחות את דעתנו ומפילות אותנו לייאוש. דרך ההתמודדות היא להעצים את האמונה בבורא יתברך שמו על ידי הידיעה שהקב"ה מהלך אתנו בתוך המחנה. כדי לצמצם את הפער בין הידיעה השכלית לבין הרגש השלילי עלינו לקדש את כוח הדמיון ואת עולם החוויות ולנסות כמה שיותר לתת לשכל ביטויים רגשיים.

דרך ארץ קדמה לתורה והיא תנאי להופעת התורה. בכל זירה וזירה בה אנו נמצאים חובתנו לנהוג במידת דרך ארץ. דרך מידה זו נהיה ישרים יותר טובים יותר ועובדי ה' גדולים יותר!

האדם נמשל לעץ השדה משום שכשם שאצל העץ כל ה"בפועל" טמון בזרע ב"בכוח", כך אצל האדם כל התכונות קיימות כבר בראשית בריאתו. על האדם להוציא את כוחותיו אל הפועל בצורה ישרה ובריאה. הרבה מעכבים ומפריעים עומדים בפני האדם ועל האדם מוטלת החובה להתגבר ולהסיר את המכשולים.

מעגלי החיים של האדם הם רבים. המעגל המשפחתי, מעגל החברים, מעגל העבודה. אדם יכול לבחור לחיות בתוך המעגל ולהתחבר באופן אמתי לסובבים אותו. התחברות אמתית וכנה תחליש את העין הביקורתית ותחזק את העין הטובה. ביקורת שנובעת מתוך אכפתיות נאמרת בצורה נעימה ובדרך כלל היא מביאה לשינויים רבים. המקום הראשון בו אנו צריכים להתחזק ולא להשמיע ביקורות לשם הביקורות הוא הבית, מול האשה ומול הילדים. מי שיצליח בזירה הביתית יראה שינוי חיובי בכל הזירות כולם.

כאשר אדם צריך עזרה חובתנו לעזור רק כאשר האדם רוצה ועוזר לעצמו. יש אנשים שמתקשים לעזור לעצמם משום שיש להם נכות נפשית ועלינו להתחשב בנכות זו, אך יש אנשים שמנצלים את טוב ליבם של הסביבה ואין לנו כל חובה לעזור להם ופעמים דווקא מוטב שלא לעזור. כשם שאין חובה לעזור לאדם שלא עוזר לעצמו כך הקב"ה לא עוזר לאדם שלא עוזר לעצמו. על האדם לעשות את הצעד הראשון, לפתוח פתח כחודו של מחט והשאר כבר יעשה ריבונו של עולם, אך הפתח אותו פותח האדם חייב להיות אמיתי.