מבית המדרש

אורות המלחמה, פסקה ד'. כל המלחמות של עמ"י התחילו בחטא העגל שבמרכזו עמדה המחשבה שהלאום והדת של עמ"י הם שני דברים שונים. ברגע שיהיה ברור לנו שכל הלאומיות שלנו עומדת רק בזכות היותנו עם ה', העמים יעמדו משתאים וירצו לקחת חלק.

אורות המלחמה, פסקה ג'. בפיסקאות הקודמות הרב דיבר על הגדולה שמתגלה באנשים במהלך המלחמות. אך בכל זאת לא הכל ורוד. כדי שאנשים ילחמו בשביל הכלל, המלכות צריכה לכפות אותם ולפעמים אפילו באכזריות. לכן, עמ"י לא ממהר לבנות מלכות. עד שיגיעו ימות המשיח ונוכל לבנות מלכות, האדם מתנדב מרצונו למען הכלל.

אורות המלחמה, פסקה ב'. גיבורי התנ"ך היו מלאים בקדושה ויראת שמים ומתוך כך שאבו את כוחם הגדול. על מנת להאיר ולעורר את הגבורה היהודית אחרי 2000 שנות גלות, אנחנו צריכים להעמיק בדמויותיהם ומתוך כך להחזיר את רוחם הגדולה.

אורות המלחמה, פסקה א'. הקדמה לאורות המלחמה. עם כל הכאב שיש במלחמה, היא מגלה באנשים ובעם כוחות גדולים. כוחות שיש בהם מהכח של ימות המשיח. ככל שהמלחמה יותר עוצמתית, זה מראה שהולך להיות שינוי משמעותי בעולם, סדר חדש.

המקדש שופע ממרומים. לנו אין שום השגה בו. אם כן, מהו תפקידנו, כיצד נקדם את בנייין המקדש? עלינו לבנות כלים של אהבת חינם, של יראה , צניעות ותפילה, וע"י כך ודאי שיתמלאו הכלים בשכינה, בשפע, בנוכחות אלוקית. ע"י בניית הכלי מביאים למציאות של ו"ושכנתי בתוכם".

בא"י הנשמה רוצה מעצמה לומר את דברה ע"י קיום מצוות. ממילא זה דורש מעמ"י לקיים חיים לאומיים שלמים על מנת לתת לנשמה להתבטא בכל מרחבי החיים. כל תנועת הציונות נבעה רק מרצון של הנשמה לבטא את עצמה בא"י בצורה מלאה.

המשפט הישראלי מתאים לא"י בלבד, לא דנים בחו"ל. כשדנים את מהות המשפט ואת ייחודיותו לא"י דווקא, נוכל גם להבין את מהות המצוות בא"י.

במפגש של נשמת האדם עם מצווה יש התעוררות. בכח המצוה להדליק את הקדושה הפנימית של נשמתנו. בא"י, לנשמה יש יכולת להתגדל מעצמה גם בלא קיום מצוות.

בא"י הנבואה היא טבע ומשום כך גם ביציאה הכרחית לחו"ל הנבואה תישאר כי הטבע טבוע עמוק בנפש. אולם, חו"ל היא זרה לנו, האוויר שם מחניק את הנפש הישראלית ולכן א"י להתחיל לקבל נבואה בחו"ל.

לא"י יש סגולה לקלוט את המציאות ולחוות אותה וזהו הדמיון. הנביא מטביע את התוכן הרוחני והופך אותו בכח הדמיון, להיות ממש חלק ממנו. לעומת זאת, בחו"ל הדמיון עכור. היכולת לחוות מצטמצמת מאוד.

נושא הנבואה הוא חווית החיים, המעמד הנפש. לכן, רק בא"י, ארץ החיים, יכולה הנבואה להופיע. אולם גם בחו"ל ע"י ההשתוקקות לחיי א"י וירושלים יש הזדככות מתוך אווירא דא"י.

מדוע א"י מוקיעה את יושביה בעוון חטא? מהי הגלות והנפילה האדירה שיש בה? מה ההתעוררות שמרחשת בדור הגאולה? מהי יצירה ישראלית ומטרת השיבה לא"י? זהו בירור עמוק בסגולת א"י ובהתאמתה העמוקה לעמ"י.

בפסקא הרב זצ"ל מתווכח עם התפיסה האומרת שהיהדות היא תודעת האדם. שיטה זו שוללת את הקדושה העצמית שיש בא"י, בכל יהודי ויהודי ובמצוות. משום כך קורא הרב להילחם בתפיסה זו.

א"י היא תנאי מהותי להופעת הקדושה הישראלית. בלי א"י א"א להיות עם קדוש, בלעדיה אין לעמ"י חיים. היא שנתנה לזהות היהודית את היכולת להתקיים בגלות.

החידוש הגדול של א"י הוא מתיקותה. הגשמיות של א"י מלאה עונג ומתיקות. זוהי ארץ חמדה. א"י קוראת לכל בניה לשוב לחיות בה חיי מתיקות ואהבה.

גיבור אומר הרמב"ם, הוא מי שכל מעשיו לשם שמיים. לישראל יש גבורה מיוחדת החודרת לחיים ומקדשת אותם. זוהי גבורה שאינה עוצרת וחונקת, אלא מפרה את החיים. חיי גבורה חוזרים ושבים בא"י המקדשת את החיים כולם.

ההצלחה הרוחנית תלויה בחוסן הגופני של ישראל. רק כך הקדושה יכולה להתגלות! כל דבר גשמי ששייך ללאומיות ישראל, מוכשר לקבל קדושה.

הקדושה היא התפשטות הקודש בכל מרחבי החיים. גם לגוף הישראלי יש קדושה, וכל מצוה, תורה ומעשה, מביאה התפשטות והופעה של הקודש בעולם.