מבית המדרש

בפרשה מופיעה בתפקודי ההנהגה של עמ"י, ובתוכם הנביא. תפקיד הנביא הוא להיות אדם חפשי שלא משועבד למלך ולמתוח ביקורת על המלך כשצריך. הנביא קשור בקשר אדוק עם המלך וממילא כשאין נבואה - אין מלכות.

בפרשה מופיע עיסוק רב במלחמות ובמקביל דרישה לשמור על טהרת המחנה במיוחד בזמן מלחמה. הסיבה היא שהמלחמות שלנו הן לא רק השרדותיות, הן באות כהזדמנות עבורנו לקדש שם שמים בעולם. להראות לעולם שאפשר לשמור על רף גבוה גם בזמנים קשים.

בפרשה אנו מצווים להקים בכניסה לארץ מבנה אבנים שעליו כתובה התורה, ומזבח - תפילה. האבנים באות לבטא את היציבות בחיינו, התשתיות. כשעמ"י עושה דבר כזה בכניסה לארץ, הוא מודיע - חיינו בנויים על תורה ותפילה!

הנקודה המרכזית באהבה-בברית, היא דווקא הכריתה. החלטה שכל שאר הנושאים בעולם בטלים לאהבה. בימים הנוראים המטרה היא לצעוק שאנחנו אוהבים את ה' וזה הדבר היחיד שמעניין אותנו.

למשה ביומו האחרון חשוב להדגיש לעמ"י את הנקודה שהתורה והטבע הם אחד. אין פער ביניהם, משום שאת שניהם הקב"ה ברא. משה בא לצעוק כנגד המחשבה שהתורה היא סתם רעיונות יפים, אבל צריך לפעמים לפרשן אותה כדי שתתכתב עם המציאות. התורה מתאימה למציאות ולטבע באופן מדויק והם יוצרים הרמוניה נפלאה. חוקי התורה וחוקי הטבע הם אחד וניתן לראות את זה במציאות. רק אחרי המסר הזה משה רבנו יכול להסתלק מהעולם.